Amir Or

Statement:

Hatreds never cease by hatreds in this world. By love alone they cease. This is the ancient law.
(Gautama Buddha, Dhamapada 5)

Two poems: The Barbarians (Round two) and Togetherness.

הברברים: סיבוב שני

,לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים

.לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר

לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָם

.וְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְאֹרָע

לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּ

;וּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם

כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּ

.אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּם לַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה

,כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים

.וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר

,אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ

;וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה

,וְעֵת צִוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ

לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַי

.בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים

Amir Or

The Barbarians (Round Two)

It was not in vain that we awaited the barbarians,

it was not in vain that we gathered in the city square.

It was not in vain that our great ones put on their official robes

and rehearsed their speeches for the event.

It was not in vain that we smashed our temples

and erected new ones to their gods;

as proper we burnt our books

that have nothing in them for people like that.

As the prophesy foretold, the barbarians came

and took the keys to the city from the king’s hand.

But when they came they wore the garments of the land,

and their customs were the customs of the state;

and when they commanded us in our own tongue

we no longer knew when

the barbarians had come to us.

Translated by Vivian Eden

Note by editor: Cavafy's poem 'Waiting for the Barbarians' ends with the barbarians not coming, but some realizing they are needed so as to exist with an illusionary identity as if not a barbarian oneself.

אמיר אור

היחד שאנחנו

- הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁזּוֹכְרִים אָנוּ אוֹתוֹ, גַּם אִם שָׁכַחְנוּ

,זְרָעִים בָּרוּחַ, תָּא אֶל תָּא, מַחֲזוֹר אֶחָד שֶׁל דָּם

- פֶּה עַל שָׁד, שָׁרְשֵׁי אֲוִיר, חוּט שֶׁל עֲרָפֶל נִמְשָׁךְ מִן הַטַּבּוּר

,הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בַּיְדִיעָה הָרִאשׁוֹנָה, בִּפְגִישַׁת פִּתְאֹם בָּרְחוֹב

בְּמַבָּט מֵעָל וְחֹם יָרֵךְ מִתַּחַת, בְּעוֹר עָרֹם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף

- בְּתוֹךְ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, בְּתוֹךְ הַנֶּחָמָה

הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס, בְּמִשְׂרָדִים מֻכֵּי נֵיאוֹן

,מֵעַל, מִתַּחַת אֲלוּנְקוֹת, בְּפִטְפּוּט רָכִיל עַל כּוֹס קָפֶה אוֹ תֵּה

- סְבִיב הַגֹּלֶם בַּמַּעְגָּל, סְבִיב הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ, סְבִיב שֻׁלְחַן הַסְּעֻדָּה

,הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, בְּלִי מִלִּים, בְּלִי עוֹר, בְּלִי הֶרֶף

,בְּקֶצֶב הַנְּשִׁימָה שֶׁנֶּהֱפַךְ אֶחָד מֵאַהֲבָה אוֹ פַּחַד

- מִבַּעַד לַחַלּוֹן מִמּוּל, מִבַּעַד לְתַצְלוּם מַצְהִיב, מִבַּעַד לְמִכְתַּב פְּרֵדָה

,הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁאֵין בּוֹ מְתֹם, שֶׁאֵין לוֹ נֶחָמָה

שֶׁכָּל כֻּלּוֹ רַק גַּעְגּוּעַ, רֵיחַ אֵם וְרֵיחַ אָב, יָד מוּשֶׁטֶת

- - וּמוּשֶׁטֶת, יָד לַפֶּה, וְהַס

,הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, גָּלוּי וּמִי יַבִּיט בּוֹ

,סְבִיבוֹ חָגִים אֲנַחְנוּ, כְּמוֹ פַּרְפָּרִים עַל שֶׁמֶשׁ

- עַל חֹם וְאוֹר שֶׁל אֵשׁ קָרְבָּן שְׁקֵטָה

,הַיַּחַד שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁכָּל מָקוֹם מָלֵא אוֹתוֹ, שֶׁאֵיבָרָיו אֲנַחְנוּ

;אַל נָא נָסִיר מַסְוֶה מֵעַל פָּנָיו, כִּי אִם נוּכַל - נִכְלֶה

.נִגַּע וְלֹא נִגַּע, נִרְאֶה וְלֹא נִרְאֶה, נִרְכֹּן מוּלוֹ, נִדֹּם

Amir Or

Togetherness

The togetherness we are, which we remember even if we’ve forgotten it -

seed in the wind, cell to cell, one blood cycle,

a mouth on a breast, air roots, a cord of fog stretching from the navel –

The togetherness we are in that first knowing in a sudden encounter on the street,

in a gaze above and the heat of thigh below, limitless naked skin

within an unknown land, within the promised land, within that solace –

The togetherness we are at the bus stop, in neon-stricken offices,

carried or carrying stretchers,

around the dummy in the circle-game, around the open grave, around the dinner

table –

The togetherness we are, wordless, without skin, not pausing

in the rhythm of breath that becomes one in love or fear,

through the window opposite, througha yellowing photograph, through a

goodbye letter –

The togetherness we are that has no unbruised spot at all, that has no consolation,

that is nothing but longing, mother’s smell and father’s, a hand stretched

and stretched, a hand put to the mouth, and hush –

The togetherness we are, wide open yet who dares look at it,

we circle round it like butterflies round a sun,

round the heat and light of a steady sacrificial fire –

The togetherness we are that every place is full of, whose limbs we are:

don’t let’s unveil its face, for if we do – we’ll perish;

let us touch and yet not touch, see and not see, bow down before, fall silent.

Translated by Fiona Sampson and the author

^ Top

« Introduction | Gabriel Rosenstock »

Ποιειν Και Πραττειν - create and do

Navigation

Amir Or

הברברים: סיבוב שני

היחד שאנחנו